חזרה לבלוג

איך לנהל וועדה ציבורית?

יש וועדות שמגישות דו"חות. ויש וועדות שמצליחות לשנות באמת.

רן רייזרן רייז

וועדות ציבוריות קמות בדרך כלל סביב משברים. רק בשנים האחרונות הקימה הממשלה את הוועדה להורדת יוקר המחייה, וועדת ביטון להעצמת מורשת יהדות ספרד, הוועדה למיגור האלימות במערכת הבריאות, הוועדה להסרת חסמים בתחום הייבוא, הוועדה לשיפור הסביבה העסקית ועוד.

כל וועדה טומנת בחובה אתגר גדול - וגם הזדמנות. בניגוד לתפיסה הרווחת, יש ביכולתן של וועדות להוביל לשינוי, אך זה תלוי באופן עבודתן. האם הצליחו להתמקד בתוצאה ברורה, לרתום שותפים ולגבש שינויי עומק מוסכמים? לאחר שליווינו כמה וועדות, קיבצנו כאן חמש עצות שיכולות לסייע.

כתבי המינוי: לאן רוצים להגיע

כתב המינוי של הוועדה הוא השלב הראשון בדרך להצלחה. הוא שיגדיר את חברי הוועדה ואת הדברים בהם היא אמורה לעסוק (או יותר נכון, הדברים בהם היא אינה אמורה לעסוק). כתבי מינוי טובים יגדירו גם את התוצאה שהוועדה אמורה לקדם (יעד מדיד במונחי האזרח), כדי לייצר סדר יום משותף. כתבי מינוי פחות טובים יגדירו תחומים כלליים, ללא גבולות ברורים.

לעתים נדירות כתבי המינוי מגדירים את היקפי התקציב העומד לרשות הוועדה או את הנהלים והחוקים שעליה לבחון מחדש. גם אם אלה לא הוגדרו בכתב, תמיד כדאי לסכם על כך בעל פה עם הגורמים הבולטים בוועדה לפני שיוצאים לדרך.

כתבי המינוי של הוועדה למניעת אלימות
כתב המינוי של הוועדה למניעת אלימות במערכת הבריאות

המשתתפים: אמור מי חברייך

חברי הוועדה צריכים לשקף את המעגל הראשון של בעלי העניין (אלה העשויים להיות מושפעים מההחלטות), הידע (אלה המחזיקים בידע בתחום) והסמכות (אלה שהסכמתם נדרשת ליישום). מדובר לרוב בבכירים בממשלה, מובילים בחברות עסקיות לצד מנהלים במגזר השלישי וברשויות המקומיות.

האמת לעולם אינה נמצאת במקום אחד. דווקא הגיוון בחברי הוועדה מאפשר להביא פתרון טוב יותר. אך לשילוב יש סיבה נוספת: ועדות המתנהלות ללא ייצוג הולם לשחקנים השונים, יסיימו במחלוקת ציבורית עם אלה שאינם סביב השולחן. השחקנים  אולי "יועלמו" מהוועדה, אך לא מהזירה.

השולחן העגול של המוסד לביטוח לאומי
המוסד לביטוח לאומי מתייעץ על הוועדות הרפואיות בשולחן עגול בהשתתפות לבנת פורן (מימין)

ישנם מקרים בהם אין ברירה אלא לדחוק שותפים החוצה, על מנת לייצר מסמך המלצות ולנהל את תהליך הפשרה אחרי שיפורסם. אך אם רוצים לקדם מהלכים, עדיף לערב את בעלי העניין כחברי וועדה, ולא לפגוש אותם לאחר מכן בכנסת.

השיטה: מיקוד בתוצאה המשותפת

אז קמה וועדה. אך מה עכשיו? וועדה ממשלתית מנהלת הלכה למעשה תהליך תכנון רב משתתפים. וככל תהליך תכנון, נכון להתחיל מהגדרת תוצאה, שהיא הערך שאנו מנסים להביא במונחי האזרח, אשר אינו נמצא בשליטתנו. כיצד מחליטים יחד על תוצאה רצויה? ישנן שתי דרכים נפוצות:

  • הראשונה, "הנחתה מלמעלה", בהתאם לכתב המינוי של הוועדה או על פי החלטת היו"ר. כך למשל הוצגו מדדי התוצאה לוועדה למיגור אלימות במערכת הבריאות, בהתאם לכתב המינוי.
  • השנייה, "בנייה מלמטה", כתהליך משתף. כך למשל, במהלך "דרך חדשה" לשילוב יוצאי אתיופיה, הובן עוד בראשית הדרך שאין מדדי הצלחה ברורים אליהם מכוונים, והוחלט לגבשם יחד.

כך או כך, חשוב לוודא שישנה הסכמה רחבה על התוצאה אליה מכוונים. ללא הסכמה ברורה סביב השאלה "לאן רוצים להגיע", כל הדרכים יובילו אותנו לשם. הנה סרטון שהפיק בנושא משרד החינוך:

החיפוש: נתונים, מחקר - והתייעצות

מרגע שהוגדרה תוצאה ברורה אותה מנסים להשיג, המהלך עולה על המסלול הנכון, מסלול פיצוח ה"איך". חברי הוועדה נדרשים למעשה לגיבוש מדיניות שעונה על השאלה כיצד נוכל להגיע לתוצאה שהגדרנו. הדרך לעשות זאת עוברת דרך כמה ערוצים:

  • נתונים: גופים שונים יבקשו להציג את משנתם בפני חברי הוועדה. לרוב, הוועדה גם תפרסם הזמנה פומבית למומחים לקחת חלק. אך לצד ההרצאות, חשוב לחפש ולנתח נתונים: האם יש מקומות בהם היה שינוי? האם יש מודלים שהוכחו כמוצלחים?
  • מחקר בינלאומי: רוב הבעיות הן אינן בעיות המתרחשות בישראל בלבד. בדיוק כפי שאנו מחפשים סיפורי הצלחה עם נתונים בישראל, כדאי תמיד לשלוח צוות שיחקור על הנעשה בעולם. סיורים בחו"ל הם אופציה, אבל הרוב קיים באינטרנט. רק צריך לחפש.
  • התייעצות עם שותפים: על בסיס השאלה, ניתן לפנות לקהלי יעד רחבים של מומחים, עובדים בשטח וגם אזרחים מן השורה. מי שישקיע את המאמץ לענות, מחזיק לרוב בידע על התחום, וידע להצביע על דברים שעבדו. הידע קיים בשטח. זו לא סיסמא.
אתר ההתייעצות של הוועדה לשיפור עשיית עסקים בישראל

חשוב מאוד לשמור על מיקוד. מרגע שהאתגר הוא פיצוח משותף של שאלת ה"איך", יצרנו כלי לשרטט את גבולות הדיון, למקד אותו ולייצר ממנו ערך. לא עוד חברי וועדה שיושבים ומקשיבים לגורמים שמספרים להם עד כמה המצב חמור (הם יודעים זאת). אלא חברי וועדה שיושבים ושואלים "מה עובד".

360 מעלות: את מי לשאול

מרבית הוועדות הציבוריות הולכות כיום צעד אחד קדימה, ופותחות את דלתות חדר הדיונים. היכולת להפוך את חברי הוועדה לכאלה הפונים לציבור רחב ושואלים אותו שאלה, משנה את כללי המשחק.

למעשה, מרגע שהוחלט להכניס קולות נוספים אל תוך החדר משתנה המאזן - חברי הוועדה הופכים מ"אורחים" על שולחנו של יושב ראש הוועדה - למקבלי ההחלטות, למארחים בעצמם. הם השואלים, הם המובילים, והם אינם יכולים להתעלם מהייעוץ שיקבלו מהמומחים הנמצאים בשטח.

אל מי פונים כדי לשאול? הנה כמה דוגמאות:

  • הוועדה לשיפור הסביבה העסקית בישראל, בהובלת החשב הכללי במשרד האוצר, הבינה שמי שיודע מה ישפר את חיי העסקים הקטנים, הם העסקים עצמם (אתר הייעוץ כאן).
  • וועדת האסדרה לתזונה בריאה במשרד הבריאות ביקשה להיוועץ עם האזרחים עצמם, ושאלה מה יגרום להם לעבור לאכול מזון בריא יותר.
  • הוועדה להגברת התחרות והסרת חסמים בתחום הייבוא (ועדת לנג), פנתה לציבור, ובעיקר ליבואנים, כדי להבין איך להסיר בפניהם חסמים (מסמך ההמלצות כאן).
  • צוות 120 הימים להתמודדות עם מצוקת הדיור בישובי המיעוטים, בהובלת אגף התקציבים, דיבר עם היזמים, הקבלנים והרשויות המקומיות (הדו"ח כאן).
  • הוועדה למיגור האלימות במערכת הבריאות גיבשה תובנות על בסיס קרוב ל-2,000 תשובות שקיבלה מהרופאים והמטופלים.

היכולת לאתגר את חברי הוועדה הציבורית עם ידע שמגיע מהשטח, מאפשרת להביא להמלצות מעשיות ואיכותיות. באמצעות הטכנולוגיה של תובנות, התהליך הזה הופך לפשוט. חשוב לראות איך לאורך הדרך מציגים לחברי הוועדה את הידע שנאסף, כמה שיותר מוקדם. בסופם של דיוני הוועדה, חברי הוועדה כבר עלולים להיות מגובשים בעמדותיהם, ולא להצליח להיפתח באמת לכיווני מחשבה חדשים.

סגירת המעגל

וועדה ציבורית, כאמור, מוקמת בדרך כלל סביב נושאים "בוערים". שווה להפוך את האתגר להזדמנות - לחזור למשתתפים ולהראות שהממשלה מתייעצת - ועושה. במהלך לגיבוש תכנית דרך חדשה לשילוב יוצאי אתיופיה, למשל, שלחה הממשלה משוב אישי לכל משתתף, עם עדכון על השפעתו. 

תכנון נכון של תהליך עבודת הוועדה, יבטיח שדו"ח ההמלצות לא ימצא עצמו מעלה אבק. זה אפשרי!

רן רייזרן רייז
רן הוא מנכ"ל תובנות. הוא סייע לעשרות גופים לנהל תהליכי חשיבה רחבים.

פרסומים נוספים

בחזרה לבלוג